<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ט</h1>
<h2>דף ג:</h2>
זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ' ח') מכאן שמצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, וכן פירוש המקרא זכור את השבת בזכירת דברים של שבח וקידוש, וצריך לזכרו בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה (ע"פ רמב"ם שבת פכ"ט הל' א') וכן מוכיח בתחלת מסכת נזיר (ג' ב'—ד' א' ותד"ה מאי) שאומר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא אילימא קידושתא ואבדלתא הני מושבע ועומד מהר סיני הוא בתמיה, כלומר וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא לקדש על היין והלא על היין אינו אלא מדברי סופרים ופשיטא דנזיר אסור אפילו בלא שום פסוק, למדנו שעיקר קידוש מן התורה בדברים בלא יין. ושני מקראות יש, בדברות הראשונות זכור ובדברות אחרונות וזכרת להטעינו שתי זכירות אחת בתפלה ואחת על הכוס בין בכניסתו בין ביציאתו (ע"פ ה"ג דף י"ב ד'). ואני אומר כי שתי הזכירות אחת בכניסתו היא זכור ואחת ביציאתו היא וזכרת שנכתב בפרשת שמור שאומר במדרש (מכילתא) שנאמר על יציאת שבת כמו שנבאר לפנים (בסוף המצוה), ומה שתקנו בתפלה ועל הכוס בקידוש ו[ב]הבדלה תקנה היא כדאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן (ברכות ל"ג א' ע"ש) אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות בתחילה קבעוה בתפלה העשירו קבעו[ה] על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו שצריך שיבדיל בתפלה ועל הכוס. המועדות כולם נקראו שבתות ה' וצריך לזכרם בתפלה ועל הכוס כמו שבת (עי' רמב"ם שבת פכ"ט הי"ח).
